ברית מילה בינקות כרוכה בקילוף כשליש מעור האיבר והותרת רקמה תת עורית חשופה לריפוי משני. החלק העירום מצופה תוך 24 שעות בקרום פיברין שאינו עמיד בפני כניסת חיידקים (ואם יש לכם תהיות בעניין זה, אנא בקרו ביחידת כוויות). תהליך הריפוי של פצע מילה בגיל 8 ימים הינו זהה לריפוי משני של כוויה בדרגה שלישית ואני מניח שאתם יודעים מהו הסיכון לזיהום במקרים אילו, על אחת כמה וכמה בריפוי של פצע מילה. כל זאת מבלי לקחת בחשבון (והרשו לי להעיר בעדינות כי יש לקחת את זה בחשבון כשמייעצים לציבור הרחב ולא למי שבא לימול בחדר הניתוח), שרוב הציבור מל על ידי מוהלים שהידע שלהם ברפואה אפסי, מוהלים שמבצעים את הפריעה בציפורני ידיים חשופות, מוהלים שמבצעים את ניתוח כריתת העורלה באולם שמחות על ברכי סנדק, על כרית שמי יודע מתי כובסה לאחרונה ושהשדה ה"סטרילי" שלהם הוא חיתול כנ"ל; מוהלים שחלקם משתמשים בתער שלא ברור איך הוא מחוטא, אם בכלל, ורובם עובדים ללא כל חיטוי ידיים וללא כפפות. אני לא מדבר כבר על הלבשה סטרילית, מסכה או רחצה.
מעבר לכך אחרי ברית המילה האיבר החשוף מונח בתוך חיתול המתמלא בהפרשות שתן וצואה על כל חיידקיהן ונרחץ ע"י מגבונים ובאמבטיה.
וזה רק לעניין הזיהום כמובן.
בואו נוסיף לכך את הידע המדהים באנטומיה של המוהלים ותקבלו דימומים מכלי הדם של הפין, וכריתת יתר של עור מעבר לעור העורלה, כמו גם פגיעה בעטרה ובפין עצמו. רק בשנה האחורנה הובהלו כמה וכמה תינוקות לבתי חולים שחלקם אושפז ביחידה לטיפול נמרץ עקב דימום או זיהום, בוצעו כמה ניתוחי חירום כדי לעצור דימומים ולשחזר איברים, ולפני שנתיים מת תינוק מהרפס אנצפליטיס ואחר נותר במצב של צמח לאחר מציצה על ידי מוהל מזוהם בהרפס לביאליס פעיל. לפני חודש בלונדון מת תינוק רבע שעה לאחר ברית מילה בתוך בית כנסת. בישראל השנה דווח על מוהל-רופא שנאלץ לבצע החייאה עם תום טקס ברית המילה עקב דום לב של התינוק. אילו אינם דברים של מה בכך בוודאי לא בפעולה שאין לה שום אינדיקציה רפואית כיום, לא יותר מניתוח הגדלת חזה או שיפוץ אף, פעולה שמקורה הוא ציווי דתי.
הסיכון ה"אפסי" של ברית מילה שהורים רבים מאמינים בו ושמוהלים רבים דואגים להכריז עליו, כולל, לפי מחקרים שפורסמו אגב גם בארץ ( נעשו שניים בשניידר), סיבוך של 1:200 בידי רופא, ו- 1:50 בידי מוהל. וזאת רק לסיבוכים מיידיים – לא כולל עקמת תסביב, שעירות, היצרות השופכה (7%) אין אונות ועוד ועוד. לפי ניירות העמדה של הסתדרות הרופאים בישראל כל הסיבוכים הללו נמצאים היטב בטווח של חיוב להסבר לפני הסכמה מודעת לפעולה פולשנית ולכן אינם אפסיים.
לגבי היתרונות הבריאותיים: לפי ההצהרה האחרונה של ארגון רופאי הילדים האמריקני המחייבת חוקית בפני בתי משפט בישראל, אין היתרונות עולים על החסרונות לכן אין כל אינדיקציה רפואית למילה בינקות. הצהרה זו גרמה גם להוצאת המילה מהסל בארה"ב וירידה דרסטית במספר המילות שם מ- 90% לכ- 50%.
לגבי האינדיקציה להפחתת דלקות בדרכי השתן שאת מזכירה- עד כמה שידוע לי, ואני לא רופא ילדים, דלקות בדרכי השתן נפתרות ע"י טיפול אנטיבוטי. פומי לרוב. אם בכלל הן מופיעות.
לגבי מילה בגיל מבוגר – זו אינה מחייבת כלל הרדמה כללית. משתמשים בהרדמה כללית רק כאשר אין שיתוף פעולה של המנותח ואין בכך כל צורך במבוגר. מילה במבוגר כוללת רק חיתוך עור ולא קילופו ולכן כואבת הרבה פחות. במילה בגיל מבוגר ישנו תיחום ברור היכן מסתיימת העורלה וניתן לבצע חיתוך מדוייק ולתפור עור לעור והצלקת שנותרת קטנה בהרבה, שלא לדבר על אחוז סיבוכים בטל בשישים ביחס לניתוח בינקות.
אסכם את דברי :
נתקלתי ביותר מידי הורים במסגרת חדר מיון בנסיבות טרגיות שטענו בחום כי לו ידעו שמשהו מהדברים שקרו לבניהם יכלו לקרות מראש לא היו מבצעים את מה שביצעו. דבריהם יושבים על מצפוני, ואני חש כי זו אחריותי המלאה אם אכן אני נשאל על כך כרופא לתת את מלוא המידע המדויק והנכון, בדיוק כפי שניתן לפני ניתוח, ועל אחת כמה וכמה חמור יותר כי מדובר בפעולה שאיננה מצילה חיים, איננה דרושה כלל לטווח המיידי, ואינה נטולת סיכון.:
———
* הכותב הוא מנתח כירורג ישראלי בעל ידע מקיף באנטומיה של הפין, העורלה והליך המילה