מאת צ' בר-טובה
ברית מילה על כל צורותיה בתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה נסקרת בספר מקיף זה – חיתוכים באברי מין של תינוקות, ילדים ונערים, זכרים ונקבות – מתי החל המין האנושי לחתוך חיתוכים באברי המין של צאצאיו? ומדוע? מה משרתים טקסי החיתוך באברי המין? מה בין ברית מילה לסירוס?
ברית מילה נתפסת במקרים רבים כטקס יהודי ייחודי; כריתת העורלה אמורה לייחד את היהודי משאר העמים. ספרו של צ' בר-טובה מביא את טקס ברית המילה בקונטקסט התרבותי ההיסטורי הגלובלי – הוא מציג את טקסי החיתוך באברי מין הנהוגים מראשית ימי האדם הקדמון בשבטי הפראים. הספר מתייחס לתמורות התרבותיות שחלו במרוצת העידנים של קיום המין האנושי ומסביר כיצד משתלבת הפגיעה באברי המין של הצאצאים במסגרות החברתיות ולאיזה מטרה נועדה. הספר עומד על הזיקה שבין סירוס לבין התפתחות מנהג חיתוך העורלה, מסביר את אופני החיתוך השונים באברי מין הנהוגים במסורות שונות ואת הקשר בינם לבין הקרבת דם והעלאת קורבנות בשר. הספר סוקר את ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של פגיעה במיניות של הזכר על ידי סירוס וכריתת חלקים מאיבר מינו תוך הסבר על הפעילות החיונית הפיזיולוגית של העורלה ועל הקשר בינה לבין מרכזי המוח.
לזווית היהודית של ברית מילה מיוחדים שני פרקים בספרו של בר-טובה: בפרק "ברית המילה היהודית" סוקר בר-טובה את ההיסטוריה של מנהג חיתוך העורלה על ידי העברים, מייחד הסבר מפורט על הפריעה והמציצה שמבוצעים במהלך ברית המילה היהודית על ידי מוהלים לאחר חיתוך העורלה. מציצת הדם, או המציצה בפה כפי שהיא מכונה באופן מסורתי, מוסברת גם היא בהקשר התרבותי, והספר מביא מקורות המצביעים על הסכנות הכרוכות במציצה ועל הנזקים שהיא גורמת בעקבות העברת מחלות מדבקות מפי המוהל אל גוף התינוק. אף הפולמוס בקהילה היהודית עצמה סביב המציצה בפה נסקר כאן. פרק זה מקדיש פסקה לנושא שנקשר סביבו קשר של שתיקה במהלך ההיסטוריה היהודית: מקרי מוות של תינוקות בעקבות ברית מילהובעיקר בגין דימום למוות בשל המופיליה.
פרק מרתק ונדיר נוסף מתעד את ההתנגדות לברית מילה ביהדות. צ' בר-טובה סוקר את דעותיהם של הוגים יהודים, את טענות המתנגדים לברית מילה ואת בלימת ההתנגדות.
בואו לקרוא את הספר הזה השופך אור על טקסי החיתוכים באברי המין של תינוקות ילדים ונערים כפי שהם מבוצעים על ידי המין האנושי במסורות שונות ובעידנים שונים.
לקריאת הטקסט המלא של הספר "החיתוכים באברי המין והציביליזציה" מאת צ' בר-טובה לחצו כאן
שנים אני חושב באופן דומה
האמיצים יעזו ללכת כנגד המנהג הפסול והפססיכי הזה
יש ובהרצאותיי בפני קהל אני מדבר על הנוהג הפסול הזה.
כולם/ן מסכימים שהפגיעה בנשים אסורה נוראה ופרימטיבית אך "מה אתה מדבר ברית המילה זה בריא" הוויכוחים עולים ואני בולמם וממשיך הלאה.
אוי עם טיפש אנא נוליך את הבורות והיפש/ות
נושא טבח ברית המילה מושתק בכל דרך אפשרית. בפולקלור, ברית מילה מתוארת כשמחה גדולה. מי שלא מצליח לשמוח מתבייש וחושב שהוא פגום,כי אף אחד מעולם לא הודה בפומבי שהוא לא שמח באירוע ברברי שכזה, שבו משחיתים את איבר המין של היקר לנו מכל.
העניין מושתק גם בשיח התקשורתי. התקשורת הישראלית לא קיימה מעולם שיח ביקורתי אמיתי על המנהג הנוראי הזה, על אף שפע טיעוני הנגד שהצטברו בעשורים האחרונים בעולם הנאור. אף הבריות, בינם לבין עצמם, שותקים. מי שהסתבכה אצלו הברית ונותר עם מום קשה, שותק מחמת הבושה וגם הוריו לא מספרים על כך, פן ישביתו שמחתם של האחרים. יש קשר של שתיקה אפילו בין אנשי המקצוע (תפקידי העורלה והאנטומיה של פין שלם לא נלמדים במתכוון בפקולטות לרפואה בישראל). לפיכך לרופאים אין בדרך כלל מושג מה בדיוק כרתו להם ואיזה מום הוטל באיבר מינם. לפיכך, מה יאמרו אזובי הקיר, בני העם הפשוטים ? יתר על כן, הרופאים והאחיות חוששים לפצות את פיהם בנושא, מחשש לאבד את מקום עבודתם, שבו חרדים רבים מכהנים בתפקידי מפתח .כמו כן כריתת העורלות הברברית ממלאת היטב את כיסי המוהלים ולאחרונה גם את כיסי הרופאים,שהחליטו גם כן להגדיל את חשבון הבנק שלהם,על חשבון הקטנה וחבלה באיבר מינם של תינוקות חסרי ישע, בעבור בצע כסף.
מעטים מאד הם האנשים שמסוגלים לשקול אפשרויות של אי ביצוע טבח ברית המילה הפרימיטיבי ולהחליט החלטות נועזות באופן רציונאלי, כאשר מופעל עליהם לחץ חברתי כל כך כבד מכל הכיוונים. כך אנו הופכים לאויבים הגדולים ביותר של ילדינו. לא צריך שונאים. אחר כך אנו מתפלאים מדוע הבן שלנו בבגרותו אינו נמשך לנשים ו/או מעדיף גברים ו/או מתגרש, לאחר שהאישה קצה בבעיות תיפקודו המיני, שנובעות אך ורק מנזקי טבח ברית המילה.