אתה כאן: דף הבית > מהי העורלה? > העורלה - מאת ארגון רופאים נגד ברית מילה
העורלה
סרטון וידאו מאת ארגון רופאים נגד ברית מילה
סרטון וידאו זה על האנטומיה והתפקידים של העורלה מלווה בקריינות עברית והופק על ידי ארגון Doctors Opposing Circumcision. בסרט צילומים ואיורים של מבנה העורלה בעובר, בילוד ובמבוגר. הסבר על תהליך ההיפרדות ההדרגתית של העורלה מהעטרה, הדגמה של הפשלת העורלה לאחר היפרדותה, והסבר מאויר על תפקיד העורלה בזמן יחסי מין. הסרט לקראת סופו כולל גם צילום קצר של ניתוח מילה כדי להמחיש מה אובד כתוצאה מכריתת העורלה.
לקריאת התמלול המלא של הסרט לחצו כאן
מבנה ותפקוד העורלה - מהו תפקידה של העורלה
מילונים רפואיים מגדירים את העורלה כקפל עור המכסה פחות או יותר
את העטרה, העטרה היא ראש הפין. כמו כן זהו שמו של קפל דומה הנמצא מעל עטרת הדגדגן.
מלבד תיאור זה, הספרות הרפואית האמריקאית מספקת מידע מועט אם בכלל על טבעה או
תפקידה של העורלה, ולמעשה לעתים רחוקות היא נכללת באיורים של הפין. סרטון זה מדגים
את מבנה ותפקוד העורלה, הקיימת בכל היונקים מזה 65 מיליון שנים תוך הסתמכות על
מחקרים מעמיקים שלוקטו מכתבי עת מדעיים המתפרסמים באירופה ובארצות הברית.
העור המכסה את הפין הוא ייחודי. הוא אינו מחובר לרקמות שמתחתיו וניתן לסובב אותו ב-
180 מעלות. העור הזה, שהוא צינורי ונייד, מכסה את גוף הפין, עולה ומכסה את העטרה,
כאן, בסגול ( ראה איור 1).
איור 1 - עור העורלה מכסה את העטרה
לקראת קצה העטרה העור מתקפל תחת עצמו והופך לשכבה הפנימית הרירית של העורלה. צומת זו היא נקודת המעבר בין העורלה שהיא עור ובין העורלה הרירית (ראה איור 2).
איור 2 - נקודת המעבר בין העורלה העורית לעורלה הרירית
דוגמה נוספת לצמתים כאלה שבגוף האדם הן השפתיים, שהופכות לרירית
האדומה של הפה, או העפעף שאפילו דומה יותר לעורלה. כשהעור החיצוני של העפעף הופך
לרירית הפנימית החלקה והמבריקה. כך גם עם העורלה, יש עורלה חיצונית-עורית ועורלה
פנימית-רירית.
העורלה הפנימית הרירית מחולקת לשני אזורים: אזור בעל חריצים, עשרה עד שנים-עשר
חריצים, שהרוחב הכולל שלהם הוא כעשרה עד חמישה עשר מילימטרים, ואזור חלק שמהווה את
שאר פני השטח. הרירית הפנימית החלקה מתחברת לגוף הפין באזור הסולקוס, מאחורי העטרה.
כאשר עוברים מעור שעיר לעור נטול שיער לרירית, אנו רואים שרשת כלי הדם והעצבים
הולכת ומתקרבת לפני השטח, ובכך מספקת לרירית רגישות גבוהה יותר.
בעת זקפה העורלה מתהפכת. כלומר, החלק הפנימי הופך לחיצוני ומתהפך על גבי גוף הפין. הרירית המחורצת, כאן באדום, (ראה איור 3) מונחת עכשיו בצורה אלכסונית ומקיפה את גוף הפין.
איור 3 - הרירית המחורצת מקיפה את גוף הפין
אחד המאפיינים של נקודת המעבר בין עור לרירית הוא עלייה בצפיפות ובהתמחות של קצות העצבים באזור זה. תודות למחקרים מודרניים, ידוע כעת שהדבר נכון במיוחד לגבי העורלה. בחתך זה (ראה איור 4 להלן), החריצים של העורלה הפנימית והריסנית מודגשים באדום. הריסנית, הוא הפרנולום, הוא מבנה דמוי גשר, המחבר את העורלה לחלק התחתון של הפין. הצבע האדום נבחר על מנת לייצג אספקת דם רבה וצפיפות גבוהה של קצות עצבים. לפני שנדון בכמות ובסוגי תאי העצבים הנמצאים באזורים אלו וכיצד חלקים אלו מתפקדים בזמן המגע המיני, הבה נבחן כיצד התפתחה העורלה, החל מהרחם דרך הילדות ועד לבגרות.
איור 4 - חריצי העורלה הפנימית והריסנית
זהו שרטוט (ראה איור 5 להלן) של אברי המין הזכריים והנקביים של עובר לאחר שמונה שבועות של הריון. אברי המין נקביים למראה. הבליטה הגניטלית תהפוך לעטרת הדגדגן בנקבה ולעטרת הפין בזכר. הבליטה הלביוסקרוטלית תהפוך לשפתיים גדולות בנקבה ולשק האשכים בזכר. הקפלים היורוגניטליים יתאחו אצל הזכר וייצרו את קו האמצע של הפין, ובנקבה יישארו פתוחים וישמשו כפתח הנרתיק. העורלה, הן של הזכר והן של הנקבה, תתפתח בחודשים הבאים ותכסה את הערטה הזכרית והנקבית. אם העובר הוא זכר, בסביבות שמונה שבועות להריון, תחת השפעת ההורמונים הזכריים, יתחיל לצמוח פין.
איור 5 - אברי מין זכריים ונקביים לאחר 8 שבועות הריון
זוהי תמונת פין, (ראה איור 6 להלן) כשהסמנים שבראש התמונה הם של מילימטר אחד כל אחד. אורך העובר כולו הוא כ- 25 מילימטרים.
איור 6 - תמונת פין של עובר
כאן (ראה איור 7 להלן) אנו רואים את האיחוי של הקפלים היורוגניטליים, המתרחש בערך בשבוע 12 להריון, אשר יוצר את קו האמצע של הפין.
איור 7 - תמונת פין של עובר בשבוע 12 להריון
בערך באותו הזמן העורלה מתחילה את גדילתה (ראה איור 8 להלן) כקפל של רקמה שמקורה בסולקוס. הקפל מתהפך. החלק החיצוני הופך לפנימי, תוך שהוא גדל מעל העטרה. תאי אפידרמיס, המשותפים לעורלה ולעטרה, מחברים ביניהם בצורה הדוקה. צמיחת העורלה נשלמת בשבוע ה- 24.
איור 8 - צמיחת העורלה - פין של עובר
החיבור של העורלה לחלק התחתון של הפין, יוצר את הריסנית. (ראה איור 9 להלן)
איור 9 - הריסנית: החיבור בין העורלה לחלק התחתון של הפין
כאשר נשלם תהליך הצמיחה של העורלה, ניתן לראות בחתך זה (איור 10) עד כמה היא עשירה בכלי דם, וכאן (איור 11) ניתן לראות את אחד משני הגופים הספוגיים, זהו האזור המתמלא בדם על מנת ליצור זקפה, והשופכה (איור 12), שדרכה עוברים השתן והזרע.
איור 10 - העורלה עשירה בכלי דם
איור 11 - הגוף הספוגי בפין המתמלא דם ליצירת זקפה
איור 12 - השופכה שדרכה עוברים השתן והזרע
על פי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, הפין בעת הלידה הוא עדִין
ומגורה בקלות על ידי שתן וצואה. העורלה מגנה על העטרה. ללא הגנה זו, העטרה, ובייחוד
פתח השופכה, יהפכו מגורים ומזוהמים.
בתקריב (המוצג בסרט) אפשר לראות את העורלה, את העטרה, ואת הרירית המשותפת המחברת
ביניהן.
תינוקות, הן זכרים והן נקבות, נולדים כשהעורלה צמודה בצורה הדוקה לעטרה, בדומה
לגורי חתולים הנולדים כשעיניהם עצומות. תהליך ההיפרדות של העורלה מהעטרה, הן אצל
הזכר והן אצל הנקבה, הוא הדרגתי, ומתרחש בקצב המשתנה מאדם לאדם.
צבר תאי עור, הנוצרים ברירית החיבור, מתים עם הזמן, מבפנים כלפי חוץ, ויוצרים
שלפוחיות, מעין פנינים, המלאות בנוזל. במשך הזמן פנינים אלו מתאחות ויוצרות את חלל
העורלה, שהוא החלל שבין העורלה והעטרה.
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים הצהירה כי אין לנסות ולהפעיל כל כוח על מנת להפריד
את העורלה מהעטרה, וכי הפרדה מוקדמת עלולה לכאב, דימום ולהידבקויות.
ההפרדה תתרחש במשך הזמן. למרות שרוב העורלות תיפרדנה עד גיל 5, אין לחשוש גם אם
הדבר יימשך זמן רב יותר. אצל חלק מהבנים, היפרדות העורלה לא תושלם עד גיל ההתבגרות.
זו נתיחה שלאחר המוות, (ראה איור 13), כך שאף אחד לא נפגע כאן. הפתולוג הפשיל את
העורלה. ניתן לראות את הרירית המחורצת, את הרירית החלקה, את הריסנית, וחלק מהעורלה
עדיין דבוקה לעטרה. כאן הפתולוג הפשיל את העורלה אפילו יותר. אם הוא ישחרר, העורלה
תזנק קדימה ותכסה את העטרה.
איור 13 - פתולוג מפשיל עורלה
היכולת הזאת לכסות את העטרה באופן ספונטנטי, היא תוצאה של המתח בריסנית, ושל שריר בשם הדרטוס. שריר הדרטוס נמצא 1-2 מיליטמרים מתחת לעור הפין. סיבי שריר הדרטוס יוצרים דפוס דמוי פסיפס בעור גוף הפין ובעורלה החיצונית. שריר זה מסתיים בנקודת המפגש שבין העורלה הרירית והעורית, במבנה דמוי סוגר. מנגנון סגירה זה, מעל פי השופכה, נקרא טבעת העורלה. הוא מתפקד כשסתום חד-כיווני (איור 15) המאפשר מעבר של שתן בכיוון אחד, ומונע מעבר של גורמים מזהמים לחלל העורלה. טבעת העורלה איננה הדוקה באותה מידה אצל כל בני האדם. והיא תלויה בגיל ובמידה שבה שריר הדרטוס מתכווץ.
איור 15 - מנגנון סגירת העורלה כשסתום חד-כיווני
משמאל (ראה איור 16) רואים פתח עורלה הדוק אצל ילד צעיר. אבל דקות ספורות לאחר מכן, כאשר שריר הדרטוס מתרופף, נחשף פי השופכה.
איור 16 - פעולת שריר הדרטוס בפתח העורלה
כמו סיבי שריר חלק אחרים, שריר הדרטוס מתכווץ לאט, אבל מסוגל
להישאר מכווץ לפרקי זמן ממושכים. שריר הדרטוס של העורלה, הוא המשכי עם שריר הדרטוס
המכסה את שק האשכים, ובעת חשיפה לקור מושך את איבר המין ומקרב אותו אל הגוף. לעתים
קרובות לתינוקות יש עורלה הנמשכת הרבה מעבר לפי השופכה. בעבר, רופאים כינו מצב
נורמלי זה "עורלה עודפת" והמליצו לכרות את החלק שמעבר לקצה העטרה. כיום ידוע, שעם
גדילת הפין, בייחוד בגיל ההתבגרות, תחת השפעת הורמוני המין, העורלה העודפת של
התינוק לא תצליח לכסות את העטרה בבגרות.
כאשר נשלמת ההפרדה הטבעית בין העורלה והעטרה, ניתן לבחון את תהליך ההפשלה, תוך שאנו
עוקבים אחרי הקווים המסומנים בתוש, המציינים את הסולקוס ואת המפגש בין העורלה הרירית והעורית
(איור 17). כשהעורלה נמתחת, אנו רואים את הרירית המחורצת (איור
19) את הרירית החלקה (איור 20) ואת המפגש בין העורלה העורית לרירית, שכעת נמצא
בבסיס הפין (21) כשהחלק הפנימי של העורלה לבדו בעצם מסוגל לכסות את כל גוף הפין.
איור 17 - תהליך הפשלת העורלה בפין של זכר בוגר (1)
איור 18 - תהליך הפשלת העורלה בפין של זכר בוגר (2)
איור 19 - תהליך הפשלת העורלה בפין של זכר בוגר (3)
איור 20 - תהליך הפשלת העורלה בפין של זכר בוגר (4)
איור 21 - תהליך הפשלת העורלה בפין של זכר בוגר (5)
כאן אנו רואים (ראה איור 22) את הריסנית, הגשר בחלק הפנימי של העורלה, אשר דומה לריסנית שבלשון המחברת את הלשון לרצפת הפה.
איור 22 - הריסנית
כאן (איור 23) רואים את שתי הריסניות של הנקבה. רואים את העטרה, את העורלה ואת הריסניות שהן המשכיות עם השפתיים הקטנות.
איור 23 - הריסניות באיבר המין של הנקבה
הריסנית של הזכר המשכית עם הרירית המחורצת, ומפעילה מתח גובר והולך כאשר היא נמשכת לכיוון הגוף. כאן (איור 24) אנו רואים את הריסנית ואת הרירית המחורצת היוצאת ממנה.
איור 24 - הריסנית והרירית המחורצת
הנה חתך של הרירית המחורצת (איור 25): עשרה עד שנים-עשר חריצים במרווח של כמילימטר זה מזה.
איור 25 - חתך מיקרוסקופי של הרירית המחורצת בעורלה
בחתך מואר זה (איור 26) אנו רואים את הצפיפות הרבה של כלי הדם ברירית המחורצת, אשר גורמת לאדמומיות האופיינית (איור 27)
איור 26 - צפיפות כלי הדם ברירית המחורצת של העורלה - חתך מיקרוסקופי
איור 27 - האדמומיות האופיינית לרירית המחורצת של העורלה בשל צפיפות כלי הדם בה
ישנם בגוף סוגים שונים של קצות עצבים (איור 28). ישנים גופים דמויי בצל בשם גופיפי פצ'יני, הנמצאים עמוק בעור ורגישים ללחץ (איור 28.1). אחרים נקראים גופיפי רופיני והם רגישים לרטט (איור 29). ישנם גופיפים על שם מייזנר, הקרובים מאוד לפני שטח העור והם רגישים למגע עדין (איור 30), וישנם קצות עצבים חופשיים בעלי קוטר קטן האחראים לתחושת כאב.
איור 28 - סוגי קצות עצבים
איור 28.1 - גופיפי פוצ'יני - בעומק העור - רגישים ללחץ
איור 29 - גופיפי רופיני - רגישים לרטט
איור 30 - גופיפי מייזנר - קרובים אל פני העור - רגישים למגע עדין
גופיפי מייזנר אופייניים לרירית העורלה, והם אלו האחראיים על מגע קל, בעוד העטרה מתאפיינת בעיקר בקצות עצבים חופשיים, הרגישים לכאב. צבירים של גופיפי מייזנר נמצאים ברכסים של הרירית המחורצת. הנה חתך המדגים את העושר בכלי הדם (איור 31) כל נקודה אדומה הינה כלי דם.
כאשר צובעים בצביעה המתאימה (איור 32) - רואים את האיבר הטיפוסי דמוי האצטרובל.
איור 32 - הגדלה של גופיפי מייזנר ברירית המחורצת של העורלה
בהגדלה זו (איור 33) ניתן לראות את הסידור של גופיפי מייזנר כסרט השזור ממש מתחת לעור. התזוזה הקטנה ביותר של איבר זה תגרום לתחושה.
איור 33 - הגדלה של גופיפי מייזנר ברירית המחורצת של העורלה
על מנת לקבל מושג על ההבדל בין עור העשיר בגופיפי מייזנר ובין עור שאינו, העבירו ציפורן על גב כף ידכם, והשוו תחושה זו לתחושה המתקבלת כאשר תעשו פעולה דומה על כף ידכם. תחושת הדגדוג המתקבלת, נובעת מהריכוז הגבוה של גופיפי מייזנר בכף היד.
הנה חתך רוחב (איור 34) באחד מהרכסים של הרירית המחורצת.
איור 34 - חתך רוחב של הרירית המחורצת של העורלה
כל אחת מהנקודות השחורות (איור 35) מייצגת צבר של גופיפי מייזנר. גופיפים אלה נמצאים ברכסים של הרירית המחורצת ואינם נמצאים בעמקי החריצים.
איור 35 - ריכוז גופיפי מייזנר ברירית המחורצת של העורלה
גופיפי מייזנר נמצאים בשפע בשפתיים, בקצות האצבעות, בכפות הידיים, בכפות הרגליים, וברירית המחורצת של העורלה הפנימית. מעריכים כי ישנם 20,000 קצוות עצבים מסוג זה ברירית המחורצת.
אם כך, מדוע מכילה הרירית המחורצת מספר כה רב של תאי עצב מהסוג המסוים הזה? בעת זקפה, הרירית המחורצת נפרסת על גוף הפין. בעת המשגל, עם גופיפי מייזנר מגורים בשל המגע עם דפנות הנרתיק (איור 36) ובשל הקיבוע עם הריסנית. בעת התנועה החוצה, הרירית המחורצת באה במגע עם העטרה, ובמקרים מסוימים אף תכסה את העטרה ותגורה שוב בשל המגע עם העטרה.
איור 36 - הגירוי של גופיפי מייזנר בשל המגע עם דפנות הנרתיק והעטרה
היכולת הזו, להתקפל החוצה, ואז שוב פנימה, היא ייחודית בפיזיולוגיה האנושית ובעלת תפקיד חשוב במשחק המיני. במהלך המגע המיני, היכולת הזו של הפין להחליק פנימה והחוצה מגבירה את ההנאה עבור שני הצדדים. בהעדר עורלה, נוצר מבנה סטטי יחסית. המבנה דמוי הפטריה של העטרה גורף לחות מהנרתיק בכל תנועה החוצה, ובכך מגביר את השפשוף ואובדן הסיכוך.
במהלך ההיסטוריה הרפואית, חלקים מגוף האדם נחשבו מיותרים: האדנואידים, עצם המסטואיד, השקדים, התוספתן והעורלה. כולם נכללו בקטגוריה זו. התוספתן לדוגמה, כפי שאפשר להבין אפילו משמו, נחשב לתוספת לגוף, וכעת ידוע שהוא חלק ממערכת החיסון, ומייצר כמות גדולה של לימפוציטים. רק לאחר שחוקרים גילו את תפקידם של איברים אלו הפסיקו לכרות אותם ללא אבחנה והחלו לתת להם את הכבוד המגיע להם.
העורלה היא איבר מורכב ורגיש שעובד בשיתוף פעולה עם הפין ואיננה חלק מיותר או זניח באנטומיה האנושית. היא מהווה כר נרחב לביטוי וקבלת תחושתיות וחושניות מינית. להסרה הניתוחית של העורלה ישנן תוצאות ידועות ולעתים בלתי הפיכות.
ברית מילה היא הסרה כירורגית של העורלה. קו החיתוך הינו היקפי, ובדרך כלל ממוקם באיזור הסולקוס (איור 37).
איור 37 - ניתוח כריתת העורלה - קו הכריתה הוא אזור הסולקוס
ההשלכות של ברית מילה לטווח ארוך הן מרובות:
• ברית מילה גורמת לעטרה להפוך לחיצונית, איבר שבמהותו תוכנן על ידי הטבע להיות
פנימי. העטרה החשופה איננה מוגנת מפני קור.
• ברית מילה מקטינה את הפין. מכיוון שהעורלה היא בעצם עור כפול, הרי שאם החתך הוא
באיזור הסולקוס, ניתן להבין שהניתוח מסיר כמחצית העור של הפין.
• ברית מילה מייבשת את הפין. במצב טבעי, החלק החיצוני של העטרה והחלק הפנימי של
העורלה הינם בעלי מרקם חלק ולח.
• ברית מילה משנה את צבעו של הפין. במצב טבעי, העטרה היא בצבע סגלגל. העטרה של פין
נימול היא אפרפרה, חיוורת.
• ברית מילה מפחיתה את רגישות הפין, על ידי הסרה של מספר גדול של קצות עצבים.
• ברית מילה גורמת להתקרנות ולחספוס של העטרה. שכבות רבות של תאים מתחילות להיבנות
על העטרה בתגובה לחיכוך על ידי הסביבה החיצונית, דבר המפחית בהדרגה את רגישות הפין
אפילו עוד יותר.
• ולבסוף, בהתאם לכמות הרקמה שהוסרה, ברית מילה מצמצמת את התנועתיות של החלקים
החיצוניים של הפין. הפיזיולוגיה של הקיפול והפריסה ממנה נהנה הגבר השלם מצטמצמת או
נעדרת לחלוטין.
ההשלכות המיידיות של ברית המילה מתועדות היטב במחקרים משנות השמונים. כולם הסיקו
כי:
• תינוקות חשים כאב. כאב חמור ומתמשך. עד אז רופאים חשבו כי תינוקות אינם חשים כאב
ויש הסבורים כך גם היום. מחקרים אלו הניעו את האגודה הרפואית האמריקאית ב- 1988
להמליץ על אלחוש לתינוקות בהצהירם כי אין כל ספק כי ברית מילה כואבת לתינוק.
תינוקות שלא קיבלו אִלחוש בוכים בעוז, רועדים, ובחלק מהמקרים אף מכחילים בשל הבכי
הממושך. גם אלחוש אינו יכול להבטיח הקלה מוחלטת של הכאב.
• ברית מילה גורמת לעלייה בקצב הלב, הזעה מוגברת בכפות הידיים, עלייה ברמת
הקורטיזול בדם (שהוא סמן למצוקה), הפרעה בהרגלי אכילה, הפרעה בשנת החלום, תנודות
ברמת החמצון בדם, הפרעה למחזורי ערות-שינה תקינים, ירידה בעירנות, חוסר שקט ממושך,
והפרעה בתקשורת בין ההורה לילד.
סרט זה הופק על ידי ארגון
ותורגם באישורו. כל הזכויות שמורות.
---------------------------------
מאמרים על העורלה:
- העורלה - האנטומיה של העורלה ותפקידיה - מאמר מקצועי של ד"ר כריסטופר ג'יי קולד וג'יי אר טיילור - במאמר מקיף ומקצועי זה שפורסם בכתב העת "בריטיש ג'ורנל אוף יורולוגי" מסבירים המחברים, בעלי תארים ברפואה ובפתולוגיה, את המבנה האנטומי של העורלה ותפקידיה ההגנתיים והמיניים, את חשיבותה להתנהגות הטבעית המינית של הזכר והנקבה ואת הנזקים והסיכונים הכרוכים בניתוח ברית מילה